<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תצוה</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו, אחד היה יושב במחנה, ואחד היה יוצא עמהם למלחמה, והיו בו שברי לוחות, [וזה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה] שנא' וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר י"ד), וכה"א בשאול ויאמר שאול לאחיה הגישה (האפוד) [ארון האלהים, כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל] (ש"א י"ד), וכה"א באוריה החתי הארון וישראל ויהודה ישבים בסכת (ש"ב י"א), אבל הארון הברית לא יצא למלחמה (ולא), [אלא] פעם אחת בלבד שנא' (ושלח) [וישלח] העם שלה [וישאו משם את ארון ברית וגו'] (ש"א ד'). ר' יודה אומר לא היה בארון אלא שני לוחות הברית בלבד, שנא' אין בארון [רק שני לוחות האבנים] (מלכים א' ח').
<h2>דף מח.</h2>
לקח פר בן בקר, [שמות כ"ט] במקח ולא בגזל. ואילם שנים, איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע, ולמה שלשה בזכות שלשת אבות, הרי עולם. פר בן בקר בזכות אברהם [שנא'] ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י"ח) ואילם שנים בזכות יצחק ויעקב, ולחם מצות, בזכות לחם מצות (אנו מברך על) [אני מברך את] הלחם. אמר ר' חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קריבין היתה סאה אדבלית עושה סאה סולת, סאה קמח עושה סאה קיבר, סאה מורסן עושה סאה גנונים, אבל עכשיו אדם מוליך חטים לטחון, אינו מביא אלא כמה שהוליך ויתר מעט, למה, שבטל לחם הפנים. לחם מצות וחלות מצות, בזכות אמנו שרה לושי ועשי עוגות (בראשית י"ח), ומצות אפה ויאכלו (שם י"ט). ראה כמה היו הקרבנות יפים להם לישראל, שכל מין שהיה קרב הי' מינו מתברך. ואפי' מזבח לא נקרא אלא על שם כפרתן של ישראל, מ' על שם מחילה שהיה בה לישראל, ז' זכרון טוב לישראל, ב' ברכה לישראל ח' חיים לישראל. ועל לחם הפנים היה מתברך כל מיני חטים, ועל הביכורים היה מתברך כל מיני אילנות, ועל בגדי כהונה היה מתברך כל מיני לבושים. אמרו רבותינו מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת התאינה להסתוכך בצילה מן החמה בימות הקיץ, וירד הטל וראה את התאנים מנטפין את הדבש ומתגבל בעפר, שוב באת עז אחת להסתוכך בצילה והיתה מנטפת חלב, והיה מתערב דבש בחלב, קרא לתלמידיו, אמר להן באו וראו לכם מעין דוגמא של עולם הבא, שנא' והי' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס [והגבעות תלכנה חלב] (יואל ד') וכל כך למה בזכות הקרבנות. שוב מעשה בסופר אחד, שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירוהו בני ירושלים, שהוא אדם גדול בתורה, אמרו לו, טול לך חמשים זהובים ושב לך אצלנו, אמר להם, יש לי גפן אחת, והיא יפה לי מכולם, והיא עושה לי שלש דפריות בכל שנה, שש מאות חביות עושה לי בכל שנה. הראשונה עושה שלש מאות, שני' מאתים והשלישית מאה, ואני מוכרם בדמים הרבה, וכל כך בשביל ניסוך היין. וכשבוטל ניסוך (המים) [היין] נמנעו כל הטובות מן העולם, וכשגלו ישראל לבבל, אמר להם עזרא זרעתם הרבה והבא מעט (חגי א'), משיבטל לחם הפנים (לפיכך) אכול ואין לשבעה, משיבטל ניסוך (המים) [היין] שתו ואין לשכרה, משיבטל בגדי כהונה לבוש ואין לחום לו, משיבטלו התמידין והמשתכר משתכר אל צרור נקוב. והנביא צוח כי תאנה לא תפרח [וגו'] (חבקוק ג'), למה שביטלו הביכורים, ואין יבול בגפנים, למה שביטלו הנסכים, כחש מעשה זית, משביטלו שמן המאור, ושדמות לא עשה אכל, משבטלו הבכורות גזה ממכלא צאן, משבטלו התמידין, ואין בקר ברפתים, משבטלו הפרים ופרה אדומה. אמר ר' שמעון בן גמליאל משם ר' יהושע משחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, שנא' ואל זועם בכל יום (תהלים ז'). אמר ר' יהודה בר' אלעזר חצופה היא ארץ ישראל, שהיא עושה פירות (עשת), שבע שנים נשרפת ע"י עונות, שנא' והגביר ברית לרבים שבוע אחד וגו' (דניאל ט'), אבל לע"ה הק' מחזיר לה ברכות שהיתה עושה, שנא' ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא (יחזקאל ל"ו).
